top of page
  • תמונת הסופר/תalonmeytav

רשומות מלב ים פרק ג' - האודיסאה המכושפת שלי


אחרי שאיבדתי כל סיכוי עם מאי הבנתי שהיא הייתה מבחן, מין בוחן פתע כזה בנושא 'עד כמה אתה גבר חרא שלא מסוגל לראות שני מהלכים קדימה'.. כי בסוף זה ייצא שאני כבר לא היה אכפת לי כמה היא שוקלת כי כבר הייתי מאוהב בה הרבה מעל הראש, והיא עוד לפני שפגשה אותי כבר התחילה עם אימוני כושר שהראו תוצאות בדיוק אחרי שכבר ירד לה ממני לגמרי ויצאתי חומוס אחושרמוטא.


אז מה יעשה אומן מתייסר, פיראט רוחני, מתאגרף עממי שהפסיד למציאות בשעה שאהבתו אבדה לו ולא בשל מחסור בנקודות קארמה או בשל היותו במועדון היוקרתי "מתחת למטר שבעים וחמש" אלא אך ורק כי הוא יצא טמבל,

איך ממשיכים אחרי שהתאהבתם בפוטנציאל שלא התממש, בהבטחה שכמעט וקרתה.

באותם חודשים הייתי בעיצומו של תהליך נוסף שכרוך בהתמודדות רגשית משל עצמו ככה שמשעמם לא היה לי בכל מקרה, אז התעמקתי בעכשיו וניסיתי לשמר שיגרה כלשהי של אכילה נכונה, עבודה, וזמן לעצמי.


אנשים מתעוררים בכל מיני צורות, אותה 'יקיצה' רוחנית מנטלית משנת חיים, מגיעה בכל השפות והצבעים.

יש את דולב שוויתר על קריירת הייטק ומשכורת של 5 ספרות לטובת מסע בעקבות חלום ילדות ישן והשאיר את העיר מאחור. יש את מיכל ש'יצאה בשאלה' והקימה אשראם בגליל, ויש את יוסל'ה שהבין שאלוהים זה לא איש מבוגר עם זקן לבן שביד אחת מחלק סוכריות וביד השניה יש לו מקל.

אנחנו נועדנו לשבר תקרות זכוכית, חיווט גנטי שמקורו הוא עצם היותנו ייצור סקרן עם דחף לגדול ולהתקדם.

יקיצות רוחניות שכאלו הן חלק בלתי נפרד מהתהליך לו אנו קוראים 'להתבגר'. הזכוכית תתנפץ לעיתים בגלל משבר אישי כלכלי או משפחתי, ולעיתים בגלל התעמקות בנושא מסויים עד לשלב הגילוי המרעיש. ולעיתים בגלל שחרור וחופש

עודף זמן וחוסר מעש כמו טיול של שנה שנתיים בארץ אחרת.

אני התעוררתי בשלבים ובין כל תקרת זכוכית שנשברה לזו שמעליה עברו לפעמים גם שנים. אמנה כאן את אופני הביטוי השונים של התעוררות רוחנית, כלומר - את סוגי תקרות הזכוכית לפי סדר התנפצותן למרות שהסדר הכרונולוגי תלוי יותר בחברה בה גדלתם מאשר בכמות האיי קיו שלכם או בנסיבות חייכם.

הראשונה היא בדרך כלל כלכלית פוליטית -

(ולפעמים דתית\קונספטואלית תלוי מה תופס אצלך יותר מקום- רוחניות ואלוהים, או תרבות וחיי חברה)

התעוררות פוליטית היא ההבנה העמוקה שיש פה משחק אכזרי הרבה מעבר למה שאנחנו חושבים ושהתדמית המוגנת והבטוחה של החברה הממוסדת הקפיטליסטית בה אנחנו חיים היא אך מסך וחוצץ שנועד להגן על התודעה מלראות אמת כואבת ולא נעימה. הבבואה מהמראה השחורה של החברה שלנו אומרת שהדמוקרטיה בעולם קפיטליסטי מאפשרת מעצם מהותה את קיומם של תאגידים והתארגנויות כלל עולמיות שלחלקן הגדול כוח ועוצמה כלכלית יותר גדולים משל רוב מדינות העולם. האמת הכואבת במלוא מערומיה היא שאנחנו ביודעין מוסרים את החירות המשפטית שלנו פיסקה אחרי פיסקה. בחסות מלחמה עוברים להם חוקים שאין לנו בהם יד ורגל, חוקים שנוגעים לנו האזרחים באופן ישיר ושנועדו באופן שיטתי להגביל את חירויות האזרח ויכולת המחאה שלנו על העוולות שהן חלק מהנוף הפוליטי שלנו. או במילותיו של השיר הידוע 'אין ימין אין שמאל, יש הפרד ויש משול'.




השניה יכולה להיות רפואית - הממסד הרפואי וחברות התרופות עסוקים הרבה יותר בלייצר ולשמר לקוחות מאשר בלרפא אותם וכשישנה התלבטות והם נאלצים לבחור בין טובת הצרכן לטובת החברה הם בוחרים באפשרות היותר משתלמת. בכלכלה בה החזק שולט ואותו אחוז אחד שולט על 99 אחוז מהאוכלוסיה אי אפשר באמת לצפות מהממסד הרפואי להישאר אובייקטיבי, זה לא אומר שכל הרופאים הם רעים, ממש לא. רובם ככולם אנשים מקסימים עם לב טוב ורצון לעזור, זהו הממסד וחוקיו כמו האנשים העומדים בראשו הם אלו שגורמים לטרגדיה.

השלישית עשויה להיות התעוררות קונספטואלית- אתה מברר מחדש את הערכים עליהם גדלת ואת המידע אותו צברת במשך השנים ומתחיל לפקפק בכל מה שלא באמת מתיישר עם האמת הפנימית שלך ועם ההגיון הבריא שלך. אתה מעמיק בחקר המציאות ובקשר בין אירועים שונים בחיים שלך ואתה חי בתחושה של מסע וגילוי פנימיים. אתה מגלה פנים חדשות שלא הכרת ומנסה לבנות שוב את הפאזל שנקרא 'מי אני'.

בשלב הזה עלולה תחושת הפתיחות שחש המתעורר המצוי להפוך אותו למסיונר ולטעת בו תחושה מוטעית של שליחות במסע צלב בוא הוא מוכרח להגן על הנפשות הטועות שלא זכו לטעום מהאמת. רצוי לזהות אותה ולנטרל אותה לפני שזה מתנפח למימדים בהם התדמית החברתית נפגעת ולמשוך יותר לכיוון של 'ידע זה כוח בוא נשמור אותו לעצמנו ונחלק אותו באחריות ובזהירות לאנשים המתאימים'. העצה הזו לא עזרה לי כשבעצמי נפלתי לעמדת המטיף המסיונר אחוז ענני הקדושה שחייב להציל את נשמת המסכן התורן, בעצמי הפסדתי הזדמנות עם הרכב מוזיקלי יוצא מן הכלל רק בגלל נושא הארץ השטוחה, אחד מחברי ההרכב היה נוהג להביט עם אביו לכוכבים כשהיה ילד והמידע שהצגתי בשילוב הטראנס המנטלי -דתי משיחי בו הייתי שרוי גרם לו לעזוב עצבני באמצע חזרה ומשם הכל הידרדר. הנטייה לקיצוניות משיחית מקורה בכימיקלים שהמוח משחרר בשעת גילוי שכזה וגורם לנו לתחושה דומה מאוד לזו של 'התאהבות' בשלביה הראשונים. אנחנו לא מסוגלים להישאר רחוק מאותה בת זוג\בן זוג ורוצים לבלות כמה שיותר זמן בחברתם. אותה אובססיביות בדיוק, מחליפה את בת\בן הזוג בנושא החדש שנתגלה ואנחנו בעצם מתאהבים בעצמנו ומתמכרים לתחושה שהעיסוק בנושא מסב לנו. אם משתלטים על זה בזמן זה עובר עם תזונה נכונה והרבה ביטוי עצמי אבל אם לא זה יכול לעלות בחיי חברה ולפרק משפחות. מאי הראתה לי קסם ועולם נסתר מלא בצבע בדיוק כשאני בעצמי חפרתי באינטרנט ובספרים כדי לחזק את התיאוריה שלי לגביי הסיבה לקווי הדמיון בין מיתולוגיות ברחבי העולם. העצב שהשתלט עליי כשהיא הלכה דחף אותי עוד יותר חזק לנושא כי העיסוק בקהילה שלה גרם לי להרגיש קצת יותר קרוב אליה. שאלתי אותה אם היא מהבונים החופשיים או מהשחר המוזהב והיא אמרה לי וויקה, אז צללתי פנימה והתחלתי לקרוא. מאמרים, ספרים, והרצאות ארוכות על התורה הרוחנית של הדת הנאו פגאנית "וויקה" או באנגלית 'Wicca' על המקורות שלה והטקסים השונים, אורח החיים והיחס לטבע. על ה"אל" וה"אלה" על הדואליות הקדושה, על ה"ישויות" השונות, התפקידים שלהן במציאות, ואיך ליצור איתן קשר.

הרגשתי שגיליתי מחילת ארנב מרתקת שאני יכול בביטחה להמשיך ולחקור אותה בגלל הרקע הדתי והשנים בישיבה. ההקבלה בין תורת הסוד היהודית וwicca היא מדהימה. בכלל לשלושת הדתות הגדולות יש הרבה אירועים וטקסים שהם שאריות של תרבות פגאנית עתיקה. אבל עם wicca זה ממש קרץ לי כי אחרי הכל מי זה האל אם לא הקב"ה ומי זו האלה אם לא השכינה. מה גם שביומן של ג'ראלד גארדנר עצמו מופיע הכיתוב י-ה-ו-ה באותיות עבריות כמה וכמה פעמים כמו גם על קלפי טארוט וסמלים עתיקים רבים שאין בינם לבין היהדות כל קשר. גיליתי שהמגן דוד בעצמו הוא צורה שכוללת בתוכה סימנים של ארבעת האלמנטים :

אדמה-

יציבות, רכוש,בריאות, עולם המעשה.

אוויר-

מחשבה, יצירתיות, עולם האידאות.

מים -

זרימה, אינטיליגנציה רגשית, עולם הרגש.

אש -

ספונטניות, רגשות חמים, עולם הרגש.

הנושא הזה ריתק אותי כיוון שאני אף פעם לא באמת עזבתי איזהשהיא מסגרת רוחנית, ועודני מתפלל ואפשר לומר אפילו חופר להויה ברוך הוא, לאור אין סוף, על כל קושי וכאב שאני עובר. ככה לימדו אותנו - פשוט לדבר. לכל אדם "נורמטיבי" כביכול התפילה תיראה מהצד כמו מישהו שמדבר לעצמו, וזה ככה בהרבה מובנים כיוון שהעצמי הוא 'חלק אלוה ממעל ממש' כמו שאומר בעל התניא. אנחנו בעצם תמיד מדברים ל'עצמנו' לחלק האלוהי שמחיה אותנו- בדומה לקוד הבינארי שמחיה תמונה בממשק הגרפי רק קצת (הרבה) יותר מסובך. כתבו ארוכות על זה מיטב הפסיכולוגים והפיסולופים הקדמונים- על נבואה כתב שפינוזה ועל המוסר הגבוה כתב קאנט. הרמב"ם קיבל השראה מאריסטו, למרות שהיו חילוקי דיעות בינו לבין הראב"ד שהיה מקובל גדול וידוע וזקן ובא בימים כשהרמב"ם עוד היה בחור צעיר בנוגע לנושאים הקשורים בתורת הסוד אבל הוא ללא ספק קשור מאוד לעולם הנסתר ולפולקור המוכר מתיאוריו את ה'גלגלים' השונים והיותם בעלי כביכול 'אופי' משל עצמם והשפעה על המציאות שלנו. הרמב"ם הכיר באסטרולוגיה ובקסם. חלק מתרי"ג מצוות הוא לא לחיות מכשפה ולא להעלות באוב ולא לעונן וכו' וכו'. היהדות הייתה תמיד מצד אחד מלאת קסם וכישוף, תפילה, תפילין, עבודה עם התת מודע והיחס לאלוהי ומצד שני מאוד רדפה את הפגאניות העתיקה וכל מה שקשור לעיסוק בה. הפחד מהתקדמות מונע רבים מהציבור הדתי להתייחס לנושאים האלו דווקא בגלל הקירבה שלהם ליהדות וקוראת להם בשם "עבודה זרה". לפי האגדה התשוקה להתפלל לאלוהים אחרים בקרב יהודים נעלמה יחד עם גילוי עריות כתוצאה מטקס מיסטי של חז"ל שהתקיים באותה תקופת זמן בה נפסקה הנבואה. הדיבור הוא שכמו שהן נעלמו באותו זמן כך גם מן הסתם הן יחזרו יחד. מעניין שדווקא עכשיו נכנס גילוי עריות לפריים טיים בטלוויזיה בסדרה הסופר מפורסמת - 'משחקי הכס'. אז כן, זה ככה כתוב בספר ובסופו של דבר ככה זה גם אמור להצטלם, אבל האופן בו הציגו את הסיפור בניהם והנסיון לגרום לצופה כביכול 'להזדהות' עם חלק מהדמויות שקשורות בסצינה הזו הם כבר הוליווד סטייל על כל המשתמע מכך. אני לא מעוניין לחפור יותר מדיי בנזק החברתי שנגרם בגלל הנסיון של בכירים בתעשיית הקולנוע להטמיע מסרים המשרתים את שיטת הממשל ולא את הנרטיב או את הסגנון, די לומר שישנה שטיפת מוח ושצופה עם קצת חוש ביקורת בריא ישים לב לכך. החל מפרסומות שהן חלק מהטקסט וחלקי מותגים שמצטלמים כביכול בטעות בסצינות לאורך הסרט ועוד לאג'נדה של ממש שבאה לגרום לך להרגיש באופן מסויים. זה הכל יושב על הרגש ואפשר לומר שהטלוווזיה היא בעצם מכשיר להגברת הווליום הרגשי. כל החפירה בעולם הנסתר באה לי ממש טבעי וסוף סוף הגעתי לאיזון והרגעתי את סימפטום המסיונר תוך שבועה שקטה מול עצמי לדבר על הנושא אך ורק עם אנשים שמעלים אותו בעצמם. לשמור על האש יציבה, קטנה מכדי לשרוף וגדולה מספיק כדי לא לקפוא מקור ולהרגיש נעים. משם הגעתי לאליסטר קראולי ולספרים שכתב, לספרו של אברהם הקוסם, ולספרים יהודים מעניינים כמו 'מפתח שלמה', ספר יצירה, רזיאל המלאך והזוהר. לא קראתי הכל כמובן אבל התחלתי לרפרף כשאני מחפש אחרי המסגרת התיאולוגית והיחס למציאות שלנו. קניתי בחנות יד שנייה בתל אביב גירסת נסיעות של "שערי אורה" של ר' יוסף ג'יקטיליה מקובל ידוע בן זמנו של הראב"ד. אני קורא בו כל פעם קצת כי למרות שזה מרתק זה נושא כבד ומסובך מאוד. ברגע שהבנתי שעולם הנסתר משחק תפקיד חשוב בניהול החברה שלנו, שהתבניות והסמלים חוזרים על עצמם שוב ושוב, ושיש פה משחק בסכום גדול יותר חיפשתי קבוצה של אנשים שפויים בדעתם שמתעסקים בזה ברצינות ומתוך שפע ורצון ללמוד ולא מתוך תסכול וכאב. שאלתי את עצמי אם הדימוי האפל של הבונים החופשיים איננו שם בכוונה כדי להסתיר את המידע בו הם מתעסקים ולהרחיק אנשים מלהצטרף לארגון והחלטתי לחקור מעט. אחרי שיטוט לא קצר ברשת מצאתי שם די מוכר שבחיים לא הייתי משייך לארגון הבונים וממש הופתעתי. אותה דמות מרתקת הובילה אותי לדן. דן היה יוצא בשאלה כמוני ולמד בישיבה שהכרתי ואפילו שקלתי ללמוד בה. שוחחנו מעט וקבענו להיפגש מתישהו כשמלבד השם בו הוא משתמש ברשת לא ידעתי עליו כלום אפילו לא איך הוא נראה. לא בשל סודיות מנהלתית או משהו כזה אלא פשוט כי ככה יצא. בתקופת הדיכאון בשבת כלשהי עמוסת געגועים למאי וכאב בטן מייאש בגלל הקרוהן, יצאתי לסיבוב בצהרי היום כולי אפוף, שומע מוזיקה תוך כדי סערה רגשית ומנסה לחפש חיבור בין החוטים של החיים שלי. קניתי בגחמה של רגע תליון עם סימן פשוט של פנתגרם ב25 שקל מרוכל שנראה כמו צאצא לשבט אינדיאני כלשהו ודיבר באנגלית במבטא שלא הכרתי. המשכתי להסתובב ונעצרתי בלי סיבה מול גלריה מרשימה עם כניסה עתיקה ושלט צבעוני המזמין להיכנס. החלטתי לדפוק בדלת כי להתבונן באומנות זה תמיד כיף כשיש לך זמן לבזבז וכי חשתי ספונטני ועצרתי פה אז הנחתישכנראה זה מסונכרן ואני זורם עם עצמי אז יאללה. פותח לי את הדלת גבר צעיר עם זקן ושיער ארוך כשהוא עולה מתוך קומת מרתף רחבה וססגונית עם העמודים המוסרתיים והרחבה המשובצת עם הסמלים והפסלים וכו' לקח לי כמה שניות אבל בסוף קלטתי למרבה ההפתעה שאני עומד בפתח של לישכה רשמית של הבונים החופשיים. אלון? הוא שואל, דן? אני עונה חצי מופתע וחצי משועשע מהסינכרון וההבחנה שלי בקסם תוך כדי שהוא קורה. מה הסיכוי שבלי לדעת מי הוא ואיך הוא נראה או היכן נמצאת הלישכה הזו אעצור כדי להיכנס ל'גלריה' ו'לראות אומנות' אמצא את עצמי בלישכה של הבונים אותם חיפשתי ואשב בפנים לשיחה עם דן שהוא אותו הבחור שקבענו להיפגש ברשת. מפגש כזה הוא חריגה סטטיסטית מובהקת, ובשבילי סימן. הוא חימם מים והציע תה מהסוג המאוד מאוד יקר והתחלתי לספר לו על הרקע למה שקורה איתי ומה אני מחפש. תוך כדי שיחה אני מבחין ב'משנה תורה' של הרמב"ם, בספרים מתורת אדמורי חסידות חב"ד, בקלפי טארוט מכמה סוגים שלא הכרתי והמסוג המוכר אותו זיהיתי כי בדיוק קניתי חפיסה. על הקיר היה דמות של דרקון עם פני שד ועוד כמה וכמה ציורים מדהימים ופריטי אומנות עתיקה מסקרנים היו פזורים בטוב טעם ברחבי הלשכה. הוא הסביר לי על הארגון והמטרות שלו כפי שהוא מכיר וסיפר לי מנקודת מבטו על חיי החברה בלשכה. מכל המילים והתיאורים שלו יכולתי לצייר תמונה של קהילה של אנשים שהמכנה המשותף שלהם זה עיסוק במחקר רוחני יחד עם עוד אנשים כמוהם. הבנתי שאפילו אם יכול בהחלט להיות שחוד החנית של הארגון מבצע פשעים נוראים נגד האנושות הרי שבדרגות התחתונות זה ממש לא ככה והרבה יותר קרוב למועדון קריאה מאשר לקונספירציה אפלולית. הלשכה הרגישה לי כמו בית כנסת למכשפים או בית מדרש לאנשים שמעוניינים לחקור את תורת הנסתר ואת הצדדים השונים של המציאות שלנו. הגלובוסים שהונחו בהפגנתיות על זוג עמודים מעט הפריעו לי כי כבר הייתי תומך נלהב של תיאוריית הארץ השטוחה באותו הזמן (לא נכנס לנושא הזה כלל כי הוא סיפור שלם בפני עצמו, די לומר שהקשר המובהק בין שטיפת המוח על התיאוריה ההליוצנטרית ותרבות המדע המוכרת לנו לבין השמועות על הארגון עלו ישר במחשבתי אבל גם בבית הכנסת יש צדדים שלא הסכמתי איתם אז בלעתי תצפרדע וגמרתי אומר לנסות ולראות אולי מתאים לי להצטרף, בכל מקרה השותפות בארגון באופן רשמי עולה כסף ולא היה לי יותר מדיי להוציא. חשבתי על זה ארוכות והחלטתי בסוף שאני בכל מקרה כבר מכיר את דן ובכל מקרה אני לומד בעצמי. את חלקם הגדול של הספרים שהוצגו שם לראווה קראתי ולמדתי אז אולי נחכה עם זה בינתיים. הסינכרון של אותו מפגש נשאר איתי וראיתי ברצף האירועים סימן שפותחים ומאפשרים לי לחקור ושאין צורך להצטרף לשום כת או ארגון כלשהו ואני מספיק מאופס ומקורקע כדי לחקור את הנושא בצורה זהירה. יש פתגם מוכר שאומר 'במים בהם המיסטיקן שוחה הסכיזופרן טובע'. אני הרגשתי שוחה בביטחון מסויים גם כי גדלתי באווירת חסידות - קבלה וגם כי הכאב והסבל של הקרוהן מקרקעים אותי לחוש ההישרדות בצורה כל כך חזקה ויומיומית שלא פחדתי והרגשתי די בנוח. המשכתי לשבעת העקרונות והרמטיזם, ספר חנוך ותיאורי שבעת העולמות התחתונים של הזוהר, המיתולוגיה הנורדית ורונות, אפילו מצאתי כמה שירים מהמסורת הוויקנית והכרתי את חלקם מכינוסי ה"ריינבו" וממאות מדורות עם השבט ביער בכל מיני הזדמנויות. התחושה היא שעולם הרוח שלי מתרחב ונותן משמעות לחלק מהכאב שסבלתי, ומצד שני אני מוצא עצמי חוזר לשם י-ה-ו-ה ושם אדונ-י שחוזר על עצמו גם בוויקה גם בבונים וגם בשחר המוזהב. מסתבר שעץ החיים הקרוי גם עץ הספירות הקבלי הוא הבסיס לרוב התורות שמתעסקות במיסטיקה מחוץ למסגרות הדת כמו הרוזוקרושניזם למשל. קווי הדמיון האלו עם הנרטיב שחוזר על עצמו הביאו אותי לכדי מסקנה ברורה שאומרת; הסיפור שונה ממה שסיפרו לי. מסתבר שהסמל של הבונים החופשיים גם הוא מבוסס על סמל עתיק יותר מהארגון עצמו. המחוגה והסרגל זה בעצם סוג של הקסוגרם והאות G במרכז היא בעצם לקוחה מהמילה ג'נסיס באנגלית שמשמעותה- בריאה, בראשית. העין שרואה הכל - סמל שמזוהה מאוד עם הארגון, הוא בעצם הצורה האלכימית של מחשבה יוצרת מציאות. כלומר העין שבראש המשולש משולה למחשבה שבאה מהאינטואיציה של העין השלישית שיוצרת מציאות. התהליך גם מרומז בגיאומטריה עצמה כי משולש עם נקודה (עין) במרכז המשולש הוא הצורה הראשונית של לצייר על דף דו מימדי צורה שתיראה לעין תלת מימדית אם נמתח קווים מהנקודה אל פינות המשולש ניצור צורה שתיראה בעין כמו פירמידה תלת מימדית, ככה שציור על דו מימד הנראה בעין כמו תלת מימד הוא בעצמו רמז למחשבה יוצרת מציאות כי זה המוח שמשלים את הצורה ומקשר בין הסרטוט על הדף לבין פירמידה ואנחנו מבינים שעלינו להביט בזה ולראות ב3d. גם העקרונות מקבילים לדברים שהכרתי משנותיי בישיבה. אחד העקרונות אומר - 'as above so below' משמעות העקרון מצביעה על שני המימדים- הפיזי, והרוחני,שני חלקים מהשלם שמשפיעים זה על זה בצורה דו כיוונית, או כמו שאמרו חז"ל: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". והדמיון בין תורת הסוד והקסם לבין תורת הקבלה והמיתולוגיה היהודית רק הולך וממשיך, הולך ומעמיק, וציור חיי מקבל גוונים נוספים של צבע. כמו אודיסאוס נסחפתי אל האי של קליפסו ואני עוד שם, חוקר לומד ומשתנה, מחכה שיבוא הרמס וייתן לי אות להמשיך במסע האישי שלי, כי אם מאי היא קליפסו אז בוודאי שקיימת פנלופה, אהבת אמת נאמנה שמחכה לי בבית.

28 צפיות0 תגובות
bottom of page