top of page
  • תמונת הסופר/תalonmeytav

רשומות מלב ים פרק י' - אלים, מלאכים, וג'ויינט של ראש השנה...




בראשית בראו אלוהים את השמים ואת הארץ, והארץ הייתה קונספט ובכלל מי חשב על להתגשם באיזה זמן ומרחב ספציפי כשיש לך את כל מרחבי האינסוף, ואני מתכוון אינסוף מוחלט, לא אינסוף תפוחי אדמה או אינסוף שירים, אלא את כל מרחבי האינסוף פרושים בפניך..

אז כמו שהתחלנו לספר - בראשית בראו האלים את השמים ואת הארץ, והארץ הייתה קונספט ותוהו ובוהו (זוג חבר'ה כאוטים למדיי שאוהבים לשמוע מוזיקה ב963hz) ישבו ושיחקו טקסס הולדם עם חבילת קלפים של 0 ו1. וחושך על פני תהום, בואו נדבר רגע על חושך.. מה זה חושך? חושך הוא דבר בפני עצמו? או שהוא פשוט צל.. ובכל זאת - חושך על פני תהום. ורוח אלוהים מרחפת על פני המים, רוח אלוהים זה מינוח מעניין - מצד אחד רוח, ביחיד, ומצד שני אלוהים, ברבים. אז בוא ואסביר לכם את זה במושגים שגם יצורים בעולם תלת מימדי כמו שלכם יוכלו להבין, לא שאני מתנשא או משהו כן? פשוט נסו להתווכח עם אדם ישן על השעה כשהוא עייף ואתם מנסים לדחוק בו לקום.. ככה בערך מרגיש מי שצריך להסביר לאנשים בעלי תמותה על דברים כמו אלוהים..

דמיינו שבעצם כל המרקם הקיומי הינו חלק מאותו עניין, חלק מאותה חיה, הרי שאנחנו כחלקים נפרדים כביכול לא נרגיש בתנועות שלה כי היא כל כך גדולה ואינסופית.. אז האלים הם החלקים היותר מפותחים שלה בעוד שאנחנו וגם אתם (תיכף אסביר לכם מי הם אנחנו ומי אלו אתם..) שייכים לחלקים יותר בסיסיים.. כמו ההבדל בין מוח לבין כף רגל.. לשניהם השפעה עצומה על הגוף רק שאחד מהם בעל סמכות פיקודית רחבה יותר.. או ההבדל בין הלב לבין הכבד, שניהם קריטים אבל הלב מספק דם לכבד.. הבנתם? זה בערך ככה רק עם עולמות, ומוחלטיזם קיומי. יש חוקי פיזיקה שונים לכל עולם בנפרד אבל בעצם כולנו חלק מאותה החיה,כולנו חיים בשכבות שונות של אותה המטריוצ'קה או כמו שאתם בטח קוראים לה בטעות - בבושקה.. (שברוסית זה בכלל סבתא אבל לא משנה) מטריוצ'קה שמכילה את עצמה עד אינסוף.

אז האלים הם נפרדים בעולמם שלהם אבל לא בעלי תמותה כמוכם ולא בעלי גוף כמונו, והם מודעים לאחדות הרבה יותר מאיתנו ובוודאי הרבה יותר ממכם. תבינו, יש כמה רמות של מציאות. איך אסביר את זה? קצת בדומה להבדל בין החוויה שלכם לחוויה של הזבוב כששניכם נמצאים באולם הקולנוע, ככה גם אתם לעומתנו ואנו לעומתם מרגישים חווים ופועלים על פי הנחיות שונות לחלוטין עם תכונות שונות וחוקי פיזיקה שונים לגמרי. מונחים כמו טוב, רע, זקן, צעיר, למעלה, למטה, וכו' הם כולם חלק מהגדרות התוכנה שלכם. לנו למשל אין זמן, כי הזמן, כפי שאתם אמורים להבין עד עכשיו, הוא אחד מהם..

אז יש לישון ולקום ולעשות סקס ולאכול וכל זה, ויש להתפלל ולנגן ולהתנבא ולעשות קסמים ושאר עניינים. כל אלו הם ניגודים שונים ורמות שונות של החוויה שאתם קוראים לה 'מציאות' כשבעצם ישנו חוט שני שעובר דרך המציאות שלכם עד למציאות שלנו וכן הלאה וכן הלאה. היא מעין חותם של האינסוף, המהות שכוללת את כולנו ביחד, קוראים לה אור אין סוף, או בקיצור אא"ס..

אז אתם התבלבלתם בין האא"ס לאלוהים וזה בסדר זה טבעי. זה ככה מאז שהאלים החליטו לשחרר פה ת'עניינים ולחזור להתעסק בעולם שלהם. פעם הם הלכו כאן, בחרו להם גופים והסתובבו כאן במרחב המוגבל והמצחיק הזה. המצב החמיר וזה הפך טו מאצ' עבורכם ועבור המטריקס בכלל, אז הם עזבו והשאירו אתכם לבדכם בידיעה שהאא"ס יתקן את עצמו בסופו של דבר. (לא מאוד אחראי מצידם אני חייב לומר, אבל מי אני שאחלוק על שיקול דעתם של אלים רבי עוצמה, אחרי הכל, אני רק מלאך.. אהה כן, קוראים לי א. ואני מלאך - אתם יכולים לקרוא לי פשוט א. בוא נגיד ש"מישהו" אמר להורים של שמשון שהולך להיוולד להם בן טאוויל.. 😉)

בתור מלאך אני לא מת ואני יכול לשגר את עצמי לאן שבא לי מתי שבא לי, שזה די סוואג. מצד שני יש לי גוף כמו שלכם, אמנם עם שינויים קלים כמו כנפיים, אבל סך הכל די דומה. אהה ואני הרבה יותר גבוה, חתיך, חזק, ומושלם מכם. זו דרך די מטופשת לתאר את זה אבל זו האמת. לאלים לעומת זאת אין גוף כלל, כלומר לא אחד ספציפי. בעולם שלהם אין פה ושם, למעלה ולמטה, זה הכל ביחד.. קצת קשה להסביר את זה, אתם קוראים לעולם שלהם עולם יצירה, או אסגרד, ולשלי עולם הבריאה או אלפהיים..

אתם נקראים תבל או מידגרד, או erth באנגלית. אהה וכל הקטע הזה עם הכדור, זה כמו בדיחת קרש בשבילנו כי כל פעם שמתפתח פה במטריקס שלכם זן חדש (אהה כן.. אתם לא הראשונים, הפתעה!!) מתישהו מישהו מבין את האפשרות לייצר את הבלוף הזה עם הגלובוס שוב, בגלל הפורפורציה שלכם בראיה למרחק, משום מה האלים חושבים שהראיה שלכם נחוצה בפורמט הנוכחי כדי שתאמינו למטריקס הזה אחרת עלול להיווצר כאן בלגאן סטייל מגדל בבל, או יותר גרוע, כמו דור המבול, ואיש אינו רוצה את זה. אחרי הכל, למי יש כוח להתחיל הכל מהתחלה לפני הזמן, המינימום זה 7000 שנה ואתם כל הזמן משחקים עם ההסטוריה ככה שכבר שכחתם באיזה שנה אתם נמצאים. אתם בטח חושבים שאתם ב2019 חחחחח גדול..

אז עד שיעברו 7000 שנה אף אחד לא מתכוון להקדים את האפוקליפסה אם לא צריך, אבל זה עדיין מצחיק שזה קורה כל פעם מחדש וכל פעם אתם מאמינים לשטות הזאת..

בעצם אתם חיים על מישור שבמרכזו שער, אתם קוראים לזה 'הזוהר הצפוני' או 'ארורה בוריאליס' אליו מצביעים כל המצפנים שלכם. זהו המרכז של הכוח האלקטרומגנטי שמחזיק את כל המרקם האקולוגי שאתם קוראים לו חיים. עץ העולם, עץ החיים, ייגדרסיל, הרבה שמות נתנו לעץ הזה הזנים השונים שחיו כאן במחזורי הקיום השונים מאז שאני זוכר את עצמי. אני מתכוון מאז שאני זוכר את עצמי ולא מאז שנולדתי כי אותנו לא מעבירים "מוות" שזה בעצם תהליך בו מוחקים לכם את הזכרון (כמה שניתן) ומחזירים אתכם חזרה למטריקס באמצעות האשליה של לידה, שהיא פשוט הצד השני של המטבע, אותה אשליה של המוות רק הפוך.. אז אני פשוט נוצרתי ומאז אני כאן, שלא כמוכם שנידונתם למעגל האכזרי הזה של לידה ומוות ללא אפשרות כלל להבין מה הולך ב120 שנה שהקציבו לכם לכל סיבוב.. אלא אם כן תצליחו להגיע לקוטב הצפוני האמיתי, (לפי מפת המישור הידועה, זו שיש לכם שאריות שלה בספר חנוך). או אז אתם עשויים להצליח לצאת פיזית מהמטריקס הזה מכבלי המוות ולהתחיל חזקים יותר בעולם שונה. אולי בעולם שלי, או בזה של האלים, או למעלה מזה (יש מעבר, יש בעצם אינסוף מעבר..). מעטים ממכם הצליחו, זה מסופר באגדות שלכם. הסיפורים על ה'טיר נא נוג' 'tir na nog' ועל הרקולס והאולימפוס.. על גן עדן וכו' וכו' או על אורפאוס שירד לשאול להציל את אהובת ליבו, אבל מקרים אלו ממש נדירים אם בכלל. ובכל זאת זה נחמד לפנטז על זה, אני מניח שלו הייתי אנושי הייתי בעצמי מנסה להגיע לקוטב הצפוני. זה משחק אכזרי בו יש לכם 120 שנה לצאת מכאן לפני שימחקו לכם את הזיכרון ותחזרו לעוד 120 שנה של נסיון לצאת מהמשחק כשאתם לא זוכרים את הנסיון הקודם שלכם..

יצאתי הבוקר למעיין בעין כרם, שווה להיות אנושי בשביל רגעים יפים במקומות קסומים כאלה. הסתובבתי בכפכפי הוויאנאס עם ג'ויינט ביד כשאני מסטול מריח של אורן מתובל בניחוח אניס קנאביס ואדמה, כאן בקיץ הירושלמי. כי גם למלאך מותר להתמסטל והחומר הרפואי הזה שלכם לא רע בכלל תאמינו לי.. 

חיפשתי את המעיין הזה די הרבה כי הוא לא מופיע במפות הרשמיות וצריך לדעת לאן ללכת, אז אמרתי לעצמי שאשאל בעצתם של ותיקי המקום. איש מזוקן וחביב בכיכר הקסטל לקח ממני שכטה אחרי שהסביר לי באופן ציורי למדי איך להגיע, ואחרי טעות אחת ברחוב יפה ופסטורלי שנאלצתי לחזור את כולו אבל הוא היה כל כך יפה שלא התחרטתי לרגע, ואחרי הכוונה נוספת, הגעתי ליער המיועד, כשאני מחפש סימן של עין, כך אמרו לי מקומיים כשהתקרבתי לואדי. חיפשתי וחיפשתי לפי הכוונות הזקן וכבר כמעט והתייאשתי. אתה כמו הלב והמעיין, אמרתי לעצמי. הלב והמעיין מהסיפור של ר' נחמן, הלב משתוקק למעיין אבל לא יכול להגיע אליו.. אולי כך נגזר אמרתי לעצמי והתחלתי לחזור, שמח על השיעור הנפל בחלקי בבוקר כזה. אבא ושני בניו עלו במעלה הואדי והכווינו אותי לבריכונת שחבויה במערה קטנה ממש מתחת לכביש על מרפסת שפונה אל הואדי וכמו מזכירה מעט את הטיר נא נוג לרגעים.. למרות הפסטורליות המים היו נמוכים ודי עומדים, אחרי הכל זה קיץ עכשיו. רק מגבת רנדומלית של דתי כלשהו שהייתה זרוקה העידה על כך שישנם אנשים כאן שמעיזים להיכנס פנימה.. התחבטתי והתחבטתי וכמעט שלא נכנסתי, ובסוף הגיע היאללה תתמסר רגע תזרוק ת'שכל שנייה וקפצתי פנימה מתוך התמסרות לאא"ס ולרגע הזה בו חיפשתי מעיין בעין כרם ויצאתי להרפתקאה לבדי ומצאתי את המעיין וטבלתי והיה סוף טוב, והכל עם כפכפי הוויאנאס ובא שלום על ישראל ואמרו אמן.

עכשיו אתם יודעים מה מלאכים עושים בראש השנה, מתמסטלים והולכים לטבול במעיין בעין כרם..

קרדיט ליוצר התמונה: לפרופיל בפיקסביי לחצו כאן

7 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page