top of page
  • תמונת הסופר/תalonmeytav

רשומות מלב ים פרק ב' - הרומן שלי עם קליפסו


הצוות של המטריקס מפזרים הזדמנויות לכולם כל הזמן, זה חלק מהרקע של המשחק. האוייבים שצריך לחסל יהיו חסרי משמעות ללא הבונוסים וחבילות העזרה שמונחות בצד הדרך.

כל אחד לפי רמת המשחק שלו, השלב בו הוא נמצא, ארסנל הכלים שלו ומספר הקשרים שהצליח ליצור עם שחקנים אחרים עד עכשיו, אבל הזדמנויות כמו זו שמנחם זרק לי זה הזדמנות של פעם בהרבה זמן, כמו לקבל עוד כלי נשק בדיוק כשאתה עומד להתמודד עם אתגר שלא חווית עד עכשיו באף שלב.

הוא קרא לי לעזור לו בליהוק של סרט חדש של עמוס גיתאי ובאתי בלי לחשוב יותר מדי על אם אני מסוגל או לא. פשוט ידעתי שאני ומנחם מסתדרים מצויין ולמרות שלא הכרתי לפני זה אף סרט של עמוס גיתאי באופן ספציפי הכרתי לא מעט של טים בורטון של סטנלי קובריק ושל ג'יימס קמרון. אמרתי לעצמי 'כמה זה כבר יכול להיות שונה לעבוד עם במאי ישראלי ידוע ועטור פרסים?'

את מנחם הכרתי שנתיים לפני כן על הסט של הסרט 'רבין היום האחרון' כשנדחקתי לאודישנים לניצבות וביטים (ביטים אלו תפקידים קטנים מאוד עם משפט אחד או שניים) בלוקיישן מרכזי ומתפרק שהיה אז בשיפוצים בפינת קפלן ודובנוב. הבניין היה באמצע בנייה ובתוך החללים השונים עוד היו פועלים מורחים שפכטל וצובעים קירות. המסדרון רחש מבוגרי בן צבי וסימינר הקיבוצים, והיו שם כמה פנים שהיו מוכרות לי, ככל הנראה מסדרות טלוויזיה שוליות ופרסומות לא מאוד מוכרות. כולנו ישבנו וחיכינו בהתרגשות לתורנו כשבפנים יושבים עמוס גיתאי ואילן מוסקוביץ' יחד עם מנחם לאנג שהכניס אנשים פנימה בזוגות, אווירה של הוליווד עם גרפיטי ישראלי תל אביבי פלורנטינאי היפסטרי, חוויה תל אביבית אמיתית לעכבר כפר מהגולן.

האמת נהניתי, אבל לשחקנים מקצועיים שהולכים ל3 אודישנים ביום וזה עוד לפני ארוחת צהריים זו בטח הייתה חוויה קשה. צפוף, אין כיסאות וזה סוג של אתר בנייה (לי זה נותן וויב אותנטי לכל הסיפור גם כי זה אפל ומגניב וגם כי באותם זמנים אני עצמאי בתחום הבניין אז זה הרגיש לי בבית. אפילו נגשתי אליהם וקשקשתי איתם בפועלית מדוברת.. אבל ברור לי שלשחקן המצוי זו וודאי הייתה טרגדיה מקצועית). אני שהייתי באודישן אחד או שניים לפני כן הרגשתי בעננים וחיכיתי בהתרגשות לתורי תוך עישון סיגריה או שניים או חמש. לאחר שלושים וחמש דקות לערך שהרגישו כמו נצח הכניסו אותי יחד עם עוד זמרת מה"שבט" שהכרתי בפנים ובשם, גם כי היה לה אותו השם כמו לאקסית מהפרק הקודם וגם כי נפגשנו מסביב למדורה פה ושם. היא הייתה בוודאי יותר מנוסה ממני והציגה עצמה בססגוניות וביתר ביטחון, למפרע הסתבר לי שאילן ועמוס לא מחפשים ביטחון עצמי מופרז אלא דווקא צבעים שקטים ומעניינים יותר. התייחסתי לזה כמו לעבודת בניין בסגנון אחר, אבל מאוחר יותר, אחרי שעבדתי עם עמוס, הבנתי שלביים זה יותר כמו לצייר ציור כשהחומר האנושי הוא הצבע והקנבס הוא המסך.

נכנסתי והתיישבתי. כששאלו אותי גיבבתי איזה תשובה כלשהי, מין מלמול לא ברור של 'אני מוזיקאי טייח ובאתי לנסות את מזלי' תוך כדי חיוך מתרגש נסוך על פני. סיימנו את האודישן ויצאתי משם עם תחושה מחושמלת של 'קרה פה עכשיו משהו שיש בו מעבר למקריות גרידא', שקארמה משחקת כאן תפקיד, אז כשהודיעו לי שהתקבלתי לתפקיד ניצב גמרתי אומר ללכת ולא משנה כמה ישלמו לי, ולו לשם החוויה בלבד.

הגעתי לסט עם 3 גרם של מריחואנה מהסוג הטוב ביותר שיש לתל אביב להציע ועם ציוד גלגול שהספיק לי כדי למסטל את כל הרדיוס של 5 מטר מסביבי למשך סט צילומים שארך קרוב ל12 שעות כמעט ברציפות. שחזרנו באופן אותנטי את הרצח של רבין בכיכר עם מוטל'ה שפיגלר בתפקיד רבין, אני בתור עיתונאי שכנראה היה שם ממש קרוב למקום הרצח לחצתי ידיים לפוליטיקאים שעוברים בשיירה בתוך הקהל בין פייסל לפייסל. גם מנחם קיבל ממני איזה שכטה ומפה לשם ישבנו לקשקש אחרי הסט וגילינו ששנינו גדלנו בחינוך חרדי וששנינו אוהבים לעשן. זה היה תירוץ מספיק טוב כדי להמשיך ולשבת שבוע אחרי לקפה ועוד קפה. כך יצא שמדי פעם ישבנו מנחם ואני, עישנו ג'ויינט, וקשקשנו על העבר הדתי שלנו, על קולנוע ועל הרצון לעשות מוזיקה. מנחם היה חזן ואני הייתי סוג של "ילד פלא" בחברה בה גדלתי וסבא שלי היה החזן של לודג'. יחד, חזן ונכד של חזן, עם קולות חזקים וגיטרה ישבנו ושרנו שירים בטעם של פעם עם שירי סליחות בהברה אשכנזית בניגון עתיק ומוכר שהחזיר את שנינו לישיבה, לצ'ונט, ולאווירה הכל כך מסויימת שהייתה פעם בית לשנינו.

אני חזרתי לעיסוקי, לאקסית, לפלורנטין, ולשיגרה התל אביבית השוחקת והמאוד יקרה כשמדי פעם מנחם קפץ או שאני קפצתי אליו וקישקשנו על ג'ויינט או שניים אבל סך הכל הייתי בשלי והוא בשלו כשהוא מדיי פעם זורק שאם הוא יצטרך פעם עוזר ליהוק לאחד הסרטים של עמוס הוא יקרא לי.

יום אחד אני מקבל טלפון -'אלון, תעזוב הכל ובוא יש סרט שיצטלם בתוך הרכבת הקלה בירושלים, יש תקציב טוב, יונייטד מפיקים אותנו וחסר לי עוזר יאללה בוא' אז באתי. תוך שנייה וחצי החלקתי לתוך הסיטואציה כאילו תמיד הייתי שם. צללתי לתוך מאות ואלפי הודעות בפייסבוק ובווצאפ בקבוצות שפתחתי ומערך ליהוק שלם שאירגנתי כמעט לגמרי לבדי כשמנחם מנצח על הטירוף ומטלפן איתי לשחקנים פוטנציאלים כדי להגדיל את בריכת הפרצופים מהם נשלוף תפקידים, ביטים, וניצבים, לסרט הזה. אילוצי הפקה יצרו סיטואציות מאוד משעשעות כמו לראיין אוהדי בית"ר יחד עם ערבים ממזרח ירושלים וחרדים ממאה שערים בלבוש מלא ששרים ניגונים חסידיים אל מול עיניהם הזורחות של עמוס ואילן כשבצד יושב הצלם המפורסם אריק גוטייה ושותה תה. (אריק גוטייה הוא צלם מוכר מאוד שעבד עם שחקנים הוליוודים מהשורה הראשונה כמו שון פן ואמיל הירש בסרט into the wild, בסרט the motorcycle diaries, בclean ובעוד הרבה סרטים)


על הסט הכרתי את מאי.

עטופה לגמרי במעיל חורפי, שקטה ויפיפיה עם זוג עיניים גדולות שהיפנטו אותי לגמרי מהשנייה הראשונה ופנים שנשלפו ישר מתוך פנטזיות התת מודע שלי. פלירטטנו בחשאי לאורך כל הסט אבל היה ברור לי שעד שהסט לא נגמר אסור לי לעשות שום מהלך שהוא ועליי לשמור על יושרה מקצועית ככל שניתן בהתחשב באהבה שליבלבה שם בין השוטים וההפסקות, בין הטלפונים והמסמכים שצריך למלא ולתייק, ובין אילוצי הפקה שונים מפעלולן אופניים ועד למיץ רימונים שעמוס חייב אחרת הסט נופל.

כפי שכבר ציינתי ברשומה הקודמת כל אותן שנים החל מ2016 והלאה אני מתמודד עם קרוהן, סובל מכאבי בטן בלתי כמעט בלתי פוסקים וחי על מינון של 40 מיל' פרדניזון שזה הסטרואיד החזק ביותר ממשפחת הסטרואידים. סטרואידים נותנים לך כוח לא יאומן לעבוד מספר אדיר של שעות ולהרים משקלים שלא ידעת שאתה מסוגל, אבל הם מערפלים לך את שיקול הדעת כך שעניינים כמו נימוס או עיקר וטפל הופכים משניים למטרה עצמה, לחוויה. כל אלו ועוד- הייתי מתעורר שטוף זעה קרה באמצע הלילה כדי להירגע על ג'ויינט ולחזור איכשהו לישון אחרי עוד סשן כואב בשירותים ככה שהשילוב בין סטרואידים למריחואנה היה על גבול הקטלני מהרבה בחינות וידעתי שלא לנצח אוכל להמשיך את ההצגה הכביכול בריאה כלפי חוץ הזו ושמתישהו אני אתמוטט מסיבה כזו או אחרת. פרדניזון זו תרופה שבמינונים שאני לקחתי אמורים לקחת אותה חודשיים שלושה מקסימום כי תופעות הלוואי שלה גם אם הפיכות הן קשות וחזקות ומשפיעות הן על הגוף והן על הנפש (התחלתי לראות מטושטש בעין ימין, השיניים נפגעו, המערכת החיסונית נפגעת מה שחשף אותי לכל חיידק מזוזרגג שמישהו פיזר בסביבתי, אם הוא מקורר או מרגיש לא טוב בגלל וירוס ידעתי שאני עלול לחטוף גם משהו. הייתי מתוח רוב הזמן וחייתי על הגבול המנטלי שבין עצבות תהומית לשמחה מתפרצת, בין לצרוח מעצבים על מישהו רק כי הוא שאל אותי מה השעה לבין לבכות מהתרגשות על גיבור בסדרה מצויירת. איכשהו הצלחתי לשמור על חזית רגילה יחסית אבל זה דרש ממני הרבה אנרגיה)


אחרי שנגמרו הצילומים יצאנו אני ומאי לערב שבחיים שלי לא אשכח.

היא הייתה כל מה שאי פעם רציתי, חכמה רגישה יפיפיה אוהבת ילדים ושרה בקול מתוק שגרם לי לאבד את זה לגמרי. ממש כאילו יש מגזין של נשים שאני עלול להתאהב בהן והיא יצאה מתוך עמוד השער ישר לחיים מלאי הכאב והסבל שלי.

אני, שבכיתי לתוך הכרית עד שהתייבשו לי העיניים, שצרחתי לאלוהים שיעזור ושהאמנתי בכל כוחי שלמרות שאז סבלתי והייתי בחובות וכל דבר שהייתי מכניס לפה היה גורם לי כאב וייסורים שלו היה אדם רגיל מתנסה בדוגמית של אפילו 50% מהעוצמה הוא היה וודאי מתמוטט במקום ומבהיל עצמו לבית חולים בלי למצמץ, ואילו אני, ייסורים כאלו היו הלחם שאכלתי והמים ששתיתי. ייסורים היו הבריכה ששחיתי בה כבר אללה יסטור כמה זמן, ופתאום היא באה לי יפה ותמימה כובשת וסקסית, ממש נערת חלומותי.

אנחנו במיטה אחרי אהבה שעשינו שוב ושוב ושוב במשך שעתיים ומשהו ואני מרגיש מספיק בטוח כדי להיפתח ולספר לה על מה שאני חושב על המציאות ועל עולמות הקונספירציה והנסתר שהם לחם חוקי והדגל הסמוי שאני מניף בשקט, על ארץ שטוחה ועל הוליווד מיינד קונטרול, על עולם הרפואה המפוקפק ועל אלוהים. היא מסתכלת עליי במבט משונה ואומרת-

'מה אם אני אגיד לך שאני.. מה אם אספר לך שאני.. טוב לא משנה' מה? דברי י'קרועה אני קונספירטור כזה מג'נון ששום דבר כבר לא יכול להפתיע אותי. 'מה אם אני אגיד לך שאני.. מה אם אספר לך שאני...מכשפה?'

מה ז"א מכשפה אני שואל, 'מכשפה אמיתית כמו בסיפורים'. תגידי את גנובה? אני פורץ בצחוק חסר מעצורים, ברור שזה סבבה אני מאמין בקסם מאז גיל אפס למדתי קבלה בישיבה ואני כל החיים שלי חיכיתי לפגוש מישהי כמוך.. מה אם תספרי לי? ספרי ספרי מותק אני עף על זה בקטע אחרררר.

הסיבה לזה שכל כך התרגשתי מהווידוי שלה היא שחודש לפני קפץ אליי חבר לביקור ואמר שיש לו משהו חשוב לומר לי. ישבנו וקישקשנו ואז הוא מתרצן ואמר לי, 'תקשיב חבוב, אתה מכשף בן לעם של קוסמים ומכשפים שמחזיקים בידע קדום שנשמר בספרי הסוד של היהדות והפולקור הבינלאומי במשך מאות שנים' הוא סיפר לי על עולמות אחרים ותקשור עם רוחות המתים חיזוי עתידות ושאר ירקות. הקשבתי באוזן מפרגנת אבל מאופסת ומאוד מקורקעת מה גם שבמשך החצי שעה הראשונה של השיחה הוא רק ניסה להסביר לי כמה זה לא אחראי להסתובב בפייסבוק ולהסביר לאנשים את ההגיון שמאחורי עולם שטוח כי זה לא סבבה ללכת ולשמוט לאנשים את הקרקע מתחת לרגליים.

חששתי שיש פה משהו מעבר למה שהוא מנסה לומר לי כי פירגנתי לעצמי שלמישהו מהמערכת אכפת מה שלויימלה פופציק עבדכם הנאמן כותב בדף הפייסבוק שלו לגביי קונספירציות פיזיקליות שאין בידינו להוכיח או להפריך ושבוודאי הוא שלח את חברי היקר לספר לי שטויות על קסם ולהסיט אותי מהמחקר העצמאי שאני עורך בנוגע לנושא העולם השטוח אבל הוא חבר אז פירגנתי לו והקשבתי לו עד הסוף, אפילו ישבנו פעם נוספת לשוחח אבל בזה זה נגמר. שבוע אחרי התקרית הזו סיפרתי בבדיחות הדעת על התקרית לחבר אחר תוך כדי שאני מסביר לו שזה סבבה להיות פלופ אבל הבחור הזה כבר ירד מהפסים לגמריי.. קסם? בחייאת דינק אחי.. הוא מסתכל עליי בשיא הרצינות ואומר לי : 'דע לך שזה שהוא פלופ לא אומר שכל מה שהוא אומר זה שטויות'. פה כבר התחלתי להתערער מעט, אחרי הכל אני בא מרקע דתי וסיפורי ניסים אינם זרים לי מה גם שאני בעצמי חוויתי מספר חוויות מוזרות למדיי. אני מדבר עם מישהו שאומר לי בצלילות הדעת ובצורה רצינית לחלוטין שקסם זה אמיתי, משהו פה כבר יוצא מגדר ה'חבר המעורער שבא וסיפר לי סיפור בדיוני' ועובר לגדר ה'נושא שכדאי מאוד לחקור אותו כי אם מיסקונספציה ברמת העולם שטוח היא אפשרית אז מי אומר שאין עוד סודות וחלקים נסתרים של המציאות שנסתרים מעינינו?. ככה שכשמאי אמרה לי את מה שהיא אמרה כבר הייתי בשלב של לקחת את הנושא הזה בשיא הרצינות ולחפש הקבלות בין מיתולוגיות שונות לבין הקבלה היהודית והתרבות הנאו-פגאנית של המאה ה20 ואישה יפה שנכנסת לי ללב לאט לאט וחושפת כזה פריט מידע? זה היה הקש ששבר את גב הסטלן.


אני לא מתיימר להיות החכם באדם ואם אינני טועה הכינוי הזה כבר תפוס, אבל בכל זאת אני מחזיק מעצמי בחור די מפוקס עם ראש על הכתפיים וחוש צדק מפותח מאוד שהכניס אותי לצרות לא פעם ולא פעמיים. ככה שממש התפלאתי על עצמי שהפריע לי שמאי הייתה ממש מלאה ועטפה את עצמה במעיל שחור כדי להסתיר את עודפי המשקל.

אמרתי לעצמי שאני לא רדוד ושטחי ושזה מן הסתם קשור למאמי אישיוז שלי ולפחד שלי מנשים אבל ככה או אחרת החלטתי שכנות זה סקסי ושבתור אומן מתייסר וחולה קרוהן שאוכל אצלו זה ביג אישיו אני רשאי להעיר לה על זה בשיא העדינות ולומר לה בקפה של בוקר המחרת את המשפט המטומטם הבא: "תראי מותק את כל כך יפיפיה ומוכשרת שאם רק תורידי 10 קילו את תשאירי אבק לגל גדות ולליאת הרלב, את סקסית יותר מבר רפאלי וזה כולה 10 קילו לא יותר מדיי.." (כשאני כותב את זה עכשיו אני מבין שבשלב הזה כבר הייתי אמור להרים לעצמי סתירה מצלצלת) היא סיפרה לי ערב לפני שעברה טראומה שהשפיעה על הדימוי העצמי שלה ומשקל זה אישיו אז עכשיו היא אוכלת מה שבא לה ושמי שרוצה אותה יקבל אותה איך שהיא כשהיא לועסת מקופלת תוך כדי שהיא מדברת איתי אז כמובן שבשיא הכנות ובתור אחד שסובל בעצמו ועבר מספר אירועים טראומתים אמרתי לה בשיא הכנות והטמטום : "זה שעברת טראומה זה לא אומר שאת צריכה לאכול מה שבא לך, תראי מאמי זה לא בריא צריך לשמור על הבריאות שלנו. אני מתנה את היחסים האלו בשני תנאים (קלטו איזה אידיוט) אחד זו תהיה מערכת יחסים פתוחה בתור התחלה כי עברתי גהינום עם החברה האחרונה וחבר בגד בי בסכום גדול של כסף ככה שאמון הוא מצרך נדיר אצלי ואני לא מחלק אותו בקלות. שניים, אני בעצמי אוכל מלא ג'אנק פוד וצריך להפסיק ולעבור לתזונה בריאה להפסיק לעשן ולעלות במשקל כי אני רזה מדיי וכואב לי כל הזמן אז אם את רוצה שנהיה יחד אנחנו צריכים לעבוד ביחד על הקטע התזונתי, את כדי להפחית מעט מעודפי המשקל ולשחרר מהטראומה ואני כדי להפסיק לסבול ולהתחיל לדאוג לבריאות שלי" אז כנות זה סקסי אבל מסתבר שזה סקסי כשאתה מדבר על עצמך ולא כשאתה כנה לגביי מישהו אחר או אז זו הופכת לחוצפה על גבול הרשעות מתובלת בהרבה טמטום וחוסר הבנה של איך המערכת הרגשית של אנשים עובדת. כמובן שאיש לא טרח לעדכן אותי בנושא מה גם שכפי שכבר ציינתי הייתי על תרופות במינון כל כך גבוה ולתקופה כל כך ארוכה שחוש הטקט שלי הפך למשהו יותר קרוב לכדור פלאפל מאשר לחוש שימושי ביחסים בין אישיים.

זה אמנם לא קרה מייד, אבל היא לאט לאט התרחקה ממני וכשהבנתי שפספסתי את אהבת חיי כבר היה מאוחר מדיי.

לא עזרו השירים ששלחתי והמכתבים שכתבתי, בכיתי לה כמו ילד בפלאפון תוך כדי שאני הולך על סלמה ב00:00 בלילה והדמעות שוטפות את הפנים ולא אכפת לי, הרגשתי שפספסתי את ההזדמנות הכי גדולה שהחיים נתנו לי רק כי הייתי מטומטם ופחדן וחסר רגישות. הבנתי שכל הסיפור עם הליהוק של הסרט היה כדי שאני אפגוש אותה ואקבל הזדמנות למערכת יחסים בריאה עם אישה מקסימה חכמה יפיפיה ומרגשת שהייתה מסתבר, גם חלון לעולם הנסתר. ואני במחי יד, במשפט כנה מדיי שחשף מעט יותר מדיי בצורה אכזרית מדיי ישר על ההתחלה הרסתי לעצמי את הכל.

מיותר לציין שכמובן אחרי מה שאמרתי לה היא רזתה ונכנסה בעצמה לכושר מרשים והקשיבה למה שאמרתי למרות שאותי היא כבר לא רצתה. היא אפילו אמרה לי שאני זה שדחפתי אותה להיכנס לכושר ושהייתי קריאת השכמה חשובה בשבילה מה שעוד יותר הגביר את התסכול שלי.


כמו פיראט בלב ים שפגש את קליפסו כך פגשתי אני את מאי ואיבדתי אותה לגלים. אבל מאותו היום והלאה נכנסתי חזק לנושא מיתולוגיה קבלה והקסם בפולקלור העממי, גמרתי אומר להיותר הקוסם הכי טוב שאוכל להיות ולחפש את הטרנספורמציה הרוחנית הנדרשת לפיראט מטומטם שכמותי כדי שפספוסים כאלו לא יקרו שוב, וכדי שאולי, רק אולי, בבוקר יום קיצי חמים, אקבל שוב הזדמנות עם אבן יקרה כזו,אמזונה, אלה כזו שבאמת אוהב ותכנס לי ללב, אבל הפעם תישאר שם. כדי לחמם לכם את הלב אספר שלקחו מאז כמה שנים טובות, אבל בסוף הבורא שלח לי אותה, את המכשפה הטובה, האלה שבעזרת הבורא תהיה אם ילדיי...

22 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page